בריאות טיפול בכוויות

טיפול בכוויות – חדש עם ישן

כוויות מאתגרות את טובי המטפלים בהיבט של החלמת רקמות, טיפול בכאבים וטיפול בסיבוכים הנובעים מן הפגיעה הקשה בעור. באם מדובר בכוויה דרגה ראשונה, אין צורך בשום טיפול. בכוויה דרגה שניה שטחית, נעזרים באלוורה, משחות כמו קלנדולה, טראומיל ומשחות כנגד גרד המכילות אבץ ולעיתים רחוקות גם משחות סטרואידיות.
בכוויה דרגה שניה עמוקה, משחות כמו טראומיל, קלנדולה יכולות להספיק ברוב המקרים. רק אחדים יזדקקו למשחות סטרואידיות. כל אלו מהווים את המקרים היותר קלים מבין הכוויות. באם מדובר בכוויות דרגה שלישית, גם השטחיות הן בעייתיות ומחייבות טיפול יותר אינטנסיבי. מקובל למרוח משחת סילברול עם או ללא לידוקאין בכדי למנוע זיהומים ולהקל על מצוקת הכאבים של הנפגעים. כוויות מדרגה שלישית מהווים את האתגר של הכירורגיה הפלסטית. הן מותירות צלקות, הכאבים עזים, סיבוכי הזיהומים לא מעטים ולרבים יש גם סיבוכים מאוחרים. נפגעים אלו מחייבים טיפול מהיר, יעיל, מונע זיהומים ועם מינימום כאבים. בפועל זוהי מעמסה קשה למטפלים בנפגעי הכוויות.

הטיפול השגרתי כולל, רחיצה עם הסרת רקמות נמקיות, חבישה עם משחות ולרוב סילברול עם או ללא לידוקאין המפחית כאבים. בשלבים מוקדמים וכאשר המצב מתיר זאת, מופנים החולים לניתוחי השתלת עור. רוב החולים מקבלים את שתל העור ממקום לא פגוע בגופם. חלקם מקבלים יריעות שתלי עור שיוצרו בבסיסם בהנדסה גנטית. בכל המקרים, השתלת העור מכסה את המקומות החשופים ומפחיתה את הסבירות לזיהומים. קצב ההחלמה הרבה יותר מהיר אך תמיד מלווה בתגובה מקומית לעור החיצוני שהושתל. חלק מן המקרים הגוף דוחה את השתל, באחרים העור מתכווץ עם הזמן ומתפתחים קונטרקטורות וצורך בניתוחים חוזרים. מובן לעוסקים בתחום שיש צורך במריחת משחות סטרואידיות במינון גבוה ולאורך זמן. הספיגה מן העור של הסטרואידים הללו משפיעה על המצב הכללי של החולה. ישנם מקרים של זיהומים חריפים המחייבים טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי. עברתי בקצרה ועל קצה המזלג על תקופה מאד קשה לחולים ועל מידע רחב של המטפלים וטיפול מאד צמוד וקשה לכל הנוגעים בדבר. צריך להיות במחלקה שכזו בכדי להבין את הטיפול האינטנסיבי של החולים והעבודה המפרכת של הצוות.

מה אני שאיני פלסטיקאי יכול לחדש? אני רופא אשר חווה על בשרו את הטעם המר של כוויות קשות ואשפוז ממושך. נסיוני המקצועי הוביל אותי לדרך טיפולית שונה אשר בעזרתה הגעתי למחוזות ההחלמה הטובה. מצאתי שחובה לרחוץ את הגוף השרוף 3 פעמים ביום. הרחצה מרחיקה את המזהמים ומונעת הרבה סיבוכים ומונעת תמותת יתר משנית לכך. הטרחה של הצוות להרבה רחצות וחבישות חוזרות רבה אך זה בטל מול התוצאות. ניתן להיעזר בטיפולי לייזר רך, דיקור וצמחי מרפא שכל אחד עושה טוב וביחד זה מפליא לעשות. בנוסף, תוספת של אוזון תוך ורידי והרטבות אוזון מונעים זיהומים, מטפלים במזהמים שכבר חדרו, מסייעים בהחלמת רקמות ומונעים נזק של רדיקלים חופשיים. לעניות דעתי ומניסיוני האישי, אפשר להוציא את הנפגעים הרבה יותר טוב ויפה מכפי שהם יוצאים ממחלקה ממוצעת לטיפול בכוויות.
גם התמותה תפחת משמעותית, התחלואה תקטן במידה ניכרת ואיכות החיים של הנפגעים תגדל ותחזירם כמעט לנורמה הקודמת. זה אולי נשמע יומרני אך צריך לראות כדי להאמין. בל נשכח סיבוכים מאוחרים של חלק לא מבוטל של אותם נפגעים – צלקות גסות, הגבלה בתנועתיות, כאבים, חרדות, הפרעות שינה, הפרעות קצב של הלב ועוד רבים נוספים. כל אלו מגיבים היטב לטיפולים שציינתי לעייל ומהר.

מה מעכב את הטיפולים הללו? המערכת. לצערי הרב למרות ניסיונות קודמים ורבים. למרות שרופאים מתוך המערכת ראו את התוצאות, לא הייתה הסכמה להחדיר ולו גם ניסויית את הדרך האחרת. מי שיכול להניע את גלגלי המערכת לשינוי בגישה הם החולים והציבור. רק לחץ מתמשך של קהל צרכני הבריאות יביא לתזוזה המיוחלת. תקוותי שבהדרגה המציאות תחייב את המערכת להשתנות ולהציע דרכי טיפול אחרות עם עתיד ורוד יותר.

בברכה, פרופ` משה שטרנפלד – רפואה סינית